בשעות הבוקר המוקדמות מאכיל זיאד אלדדא בן ה–17, שמתגורר בכסייפה שבנגב, את העזים וחולב אותן. בזמן שהוא אוכל ארוחת בוקר, אמו משוחחת איתו על החיים שמחכים לו עם סיום התיכון. "אתה מתרגש?" היא שואלת. "לעבור לשלב חדש, כן. אבל זה יהיה קשה", הוא משיב. "לא, זה לא קשה. תהיה אופטימי", אומרת האם. "עכשיו, אינשאללה, תעבור לאוניברסיטה. התקווה שלי בך גדולה, שתמשיך ללמוד ישר, שלא תפסיק. אני רוצה לראות אותך במקומות הגבוהים". זיאד שמצטיין בלימודיו מחייך וממשיך לאכול בשקט. הציפיות הגבוהות של משפחתו משמחות אותו, אבל גם מכבידות עליו. כאשר הוא מודה בפני אמו כי עדיין אינו יודע במה לבחור, היא משיבה מיד: "אל תבזבז הרבה זמן".