השבת מבוססת על הציווי המקראי "זכור את יום השבת לקדשו" ו"שמור את יום השבת לקדשו". שני הציוויים מבטאים שני היבטים מרכזיים של השבת: זכר למעשה בראשית וזכר ליציאת מצרים.

השבת מבדילה בין ששת ימי המעשה לבין יום המנוחה, והיא כוללת לצד האיסור על עשיית מלאכה גם מצוות של קידוש, תפילה, סעודות שבת, לימוד תורה והקדשת הזמן לענייני קדושה.

כניסת השבת נקבעת לקראת שקיעת השמש, ואילו צאת השבת נקבעת לאחר הופעת הכוכבים. זמני כניסת ויציאת השבת משתנים בהתאם למקום ולתאריך.

אחד המנהגים המזוהים ביותר עם כניסת השבת הוא הדלקת נרות. הדלקת הנרות מסמלת את המעבר מימות החול אל זמן השבת ואת הכניסה לאווירה של קדושה ושלווה.

בערב שבת נהוג להתפלל תפילת ערבית של שבת. בקהילות רבות מקדימים לתפילה את סדר קבלת שבת, הכולל מזמורים ופיוטים שנועדו לקבל את פני השבת.

במהלך הקידוש מברכים על היין ומקדשים את השבת. לאחר מכן נהוג לקיים את סעודת השבת, הכוללת בדרך כלל לחם או חלות, מאכלים מיוחדים וזמן משפחתי משותף. בנוסף לסעודת ליל שבת, נהוג לקיים במהלך השבת שלוש סעודות שבת. סעודות אלו מלוות בקהילות רבות בדברי תורה, שירה וזמירות שבת.

לצד התפילות והטקסים המרכזיים, קיימים מנהגים נוספים המלווים משפחות רבות בשבת:

עם צאת השבת מתקיים טקס ההבדלה, שמטרתו לציין את המעבר בין השבת לבין ימי החול.

השבת משלבת בין מנוחה לבין פעילות רוחנית ומשפחתית: הפסקה ממלאכת השבוע לצד תפילות, סעודות וטקסים שמלווים את כניסתה ואת יציאתה. לאורך הדורות הפכה השבת לאחד הסמלים המרכזיים של המסורת היהודית ושל החיים הקהילתיים