על הפסנתרן האיטלקי כריסטיאן לאוטה לא שמעתי מעולם, אף שעמוד הקונצרט הכריז כי הוא "ידוע כאחד המבצעים המובילים ביותר שמנגנים בטהובן בדורנו". בגיל 22 כבר הקליט את מכלול הסונטות של בטהובן ולמד, בין השאר, אצל קרל אולריך שנאבל. התוכנית שהציג לאוטה לרסיטל הראשון שלו בארץ נראתה לי מפתה, מעין סקירה היסטורית מצומצמת של הסונטה לפסנתר: שתי סונטות מכובדות ומנוגדות של בטהובן (21 ו–32), שאת כל אחת מהן מקדים פרק סונטה של מלחין אחר.