הבמאי הגרמני כריסטיאן פצולד עוסק בסרטיו בעקביות ובאלגנטיות בנושא של בבואות, בעזרת דמויות שאינן מי שהן נראות. הוא עשה זאת בהצלחה בשניים מסרטיו שעוסקים בשואה: "פניקס" על ניצולת אושוויץ שחוזרת הביתה עם פנים משוחזרות לאחר עינויים, ו"טרנזיט" על גבר שעוטה זהות של סופר מת כדי להימלט מצרפת הכבושה. בסרטיו האחרונים זנח את ההתמקדות בפצע הגרמני של מלחמת העולם השנייה ופיתח את מוטיב הזהות המסתורית. כך הוא עושה גם ב"שלוש מראות", סרטו האחרון שהוקרן אשתקד בפסטיבלי הקולנוע של קאן וירושלים, דילג על בתי הקולנוע בישראל והגיע בסוף השבוע בלעדית ל־VOD של yes