המשימה הראשונה מסוגה תימשך כחמש שנים ובמהלכה ינחת רכב שטח רובוטי על פובוס, ירח שצורתו דומה לתפוח אדמה. הדגימות יספקו רמזים למקור הירחים הלא־סימטריים של מאדים והרכבם

יפן שיגרה הלילה (שלישי) לחלל גשושית למשימה מחקרית שכמוה טרם בוצעה: לאסוף דגימות קרקע מאחד מירחיו של מאדים ולהביאן לכדור הארץ. סוכנות החלל היפנית (JAXA) דיווחה כי השיגור מהאי טנגשימה בוצע באמצעות הרקטה החדשה H-3 ועבר בהצלחה.

יעדה של הגשושית MMX הוא פובוס, גוף שמיימי קטן (קוטרו 20 עד 30 ק"מ בלבד) שצורתו דומה לתפוח אדמה. הוא מקיף את מאדים שלוש פעמים ביום, במרחק ממוצע של כ־6,000 קילומטרים ממנו. למאדים יש ירח נוסף, קטן עוד יותר, בשם דימוס. אחת השאלות המרכזיות היא כיצד נוצרו שני הגופים הלא־סימטריים הללו ומה הרכבם. יש חוקרים הסבורים כי מקור השניים בהתנגשות גוף שמיימי גדול במאדים. אחרים טוענים שמדובר באסטרואידים שהגיעו ממקום אחר ונלכדו בכוח המשיכה של כוכב הלכת האדום.

המשימה מסתייעת בציוד ובאמצעי תקשורת של סוכנות החלל האמריקאית (נאס"א) וסוכנויות חלל אחרות ואורכה הוא כחמש שנים. MMX תגיע לאזור מאדים בסביבות אוגוסט 2027. לאחר מכן היא תתקרב לפובוס ותקיף אותו במשך שלוש שנים כדי לאסוף נתונים. ליקוט הדגימות ייעשה במהלך מאה ימים בסביבות שנת 2029 והחזרה לכדור הארץ מתוכננת במהלך 2031.

מנהל הפרויקט, יאסוהירו קוואקאטסו, אמר כי דגימות הקרקע יספקו ידע שיסייע לבחינת האפשרות להקמת בסיס בפובוס, לקראת משימה מאוישת עתידית למאדים. "למרות חשיבותם הפוטנציאלית, ירחי מאדים מעולם לא נחקרו באופן מלא. אלו ה'הרים' החשובים ביותר במערכת השמש שעדיין לא טיפסנו עליהם", הוסיף.

מאז שנות ה־60 נשלחו עשרות משימות למאדים, אך ירחיו נותרו במידה רבה תעלומה. רוסיה עשתה בעבר כמה ניסיונות להנחית גשושיות על פובוס, אך נכשלה בכולם. האחרון שבהם היה ב־2011. האתגר הגדול ביותר בנחיתה הוא ההתמודדות עם כוח הכבידה החלש של פובוס (אחד חלקי אלפיים מזה של כדור הארץ) ועם הקרקע הזרועה מכתשים.

בסוכנות החלל היפנית אמרו כי בחרו בפובוס ביעד למשימה בעיקר משום שהוא קרוב יותר למאדים מאשר דימוס, ולכן עשוי להכיל מידע רב יותר על כוכב הלכת עצמו. לדבריהם, 0.1% מהחומר שייאסף מפובוס צפוי להיות במקורו ממאדים. קיושי קוראמוטו, החוקר הראשי בפרויקט, הוסיף כי המשימה גם תכלול ביצוע יעף בקרבת דימוס ותצפיות עליו.

משימת MMX מורכבת משלושה שלבים: הנעה, מחקר וחזרה. משקל הגשושית הוא כחמישה טון, כשרק השלב השלישי שלה יחזור לכדור הארץ. הדגימות יאוחסנו בקפסולה מיוחדת, שתוכננה לעמוד במסע חזרה ובכניסה לאטמוספרת כדור הארץ.

הגשושית נושאת 13 מכשירים, בהם רכב שטח רובוטי (Idefix) שפותח במשותף על ידי צרפת וגרמניה וגודלו דומה לזה של מיקרוגל. מכשירים נוספים של נאס"א יאספו דגימות וימדדו קרינת גמא. התקשורת תנוהל באמצעות מכשור הרדיו לחלל העמוק של סוכנות החלל האירופית. מכשיר יפני לניטור קרינה יאסוף נתונים שיוכלו לסייע למחקר עתידי מאויש של מאדים.

כדי לצמצם את הסכנה של קפיצות בעת הנחיתה, שלב המחקר של MMX צוייד במנגנון נחיתה בעל ארבע רגליים, כולל בולמי זעזועים. לרכב השטח יש גלגלים המסוגלים לשמור על אחיזה טובה בתנאים של כבידה חלשה ובמקרה של התהפכות, יש לו יכולת להתיישר באופן עצמאי. לפי סוכנות החלל היפנית, רכב השטח הרובוטי ינוע "בקצב של חילזון".

החוקרים שואפים לאסוף לפחות עשרה גרם מאדמת פובוס בשני ניסיונות. האחד יבוצע בשיטה אמריקאית והשני בשיטה יפנית. מכשיר הדגימה של נאס"א משתמש בהזרמת גז בלחץ כדי להרים אבק מפני השטח אל תוך מכל. בשיטה השנייה ייאספו הדגימות באמצעות קידוח בעומק של כשני סנטימטרים.

יפן, שביצעה בשנים 2010 ו־2020 שתי משימות מוצלחות להבאת דגימות מאסטרואידים לכדור הארץ, איננה היחידה במרוץ להבאת דגימות מהמערכת של מאדים. סין מתכננת לשגר משימה דומה אך לכוכב הלכת עצמו ב־2028. נאס"א עדיין לא החליטה כיצד תביא לכדור הארץ יותר מ־30 דגימות שנאספו בשנים האחרונות על ידי רכב השטח פרסווירנס (Perseverance).

לכתבה באי־פי