שרידיהם של ארבעה מבוגרים ותינוק נמצאו קבורים בגומחה במערה בצפון־מזרח עיראק, שגודלה לא עולה על זה של מקרר ממוצע. אחד השברים מלמד על פצע שנגרם ככל הנראה ממתקפת חנית מושחזת

נקב עגול, חלק וקטן שהתגלה בעצם מאובנת של ניאנדרטל שמת לפני יותר מ־70 אלף שנה מספק ראיות לאלימות בקרב בני הדודים האבולוציוניים הקרובים ביותר למין האנושי (הומו ספיינס). הממצא יוצא הדופן מציג פצע שנגרם ככל הנראה ממתקפת חנית.

השרידים התגלו בחפירות שנערכו במערת שנידאר בצפון־מזרח עיראק. לפי החוקרים, לפחות ארבעה ניאנדרטלים בוגרים ותינוק נקברו באתר, בגומחה שגודלה לא עולה על זה של מקרר ממוצע. הגומחה נמצאה מאחורי סלע ענק סמוך לכניסה למערה. נראה שחלק מהגופות הונחו על גבי גופות אחרות שעדיין היו בתהליך ריקבון באותה עת.

"הם חזרו לאותו המקום כדי להניח שם גופות במשך כמה שנים או כמה עשרות שנים. זה באמת די יוצא דופן בתיעוד הארכאולוגי של הניאנדרטלים. זה מרמז שיש איזושהי התנהגות בעלת משמעות בקבורת המתים", אמרה ד"ר אמה פומרוי, אנתרופולוגית ביולוגית מאוניברסיטת קיימברידג' ומחברת ראשית של מחקר שבחן את השרידים וממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Scientific Reports.

הניאנדרטל שנפגע מהחנית היה כבן 45 במותו. בבדיקה מדוקדקת של עצם השכמה השמאלית התגלו שלושה שברים שיצאו מהנקב, שרוחבו 1.5 סנטימטרים. לצד העצם נמצאו גם שבע שיניים, מספר צלעות ושברי עצמות, בהן יד ימין כמעט שלמה. לדברי החוקרים, צורתו המעגלית של הנקב ודפוס הנזק לעצם מצביעים בבירור על פצע שנגרם מחנית עץ שפגעה בגוף מלפנים.

החוקרים לא הצליחו לקבוע את מינו של הניאנדרטל. כמו כן, לא ניתן לדעת אם הפציעה שספג נגרמה כתוצאה מתאונת ציד או מדקירה אכזרית. פומרוי סבורה שמיקום הפצע והעוצמה שנדרשה כדי לחדור אל תוך החזה מעידים על פגיעה מכוונת. לדבריה, החנית המושחזת חדרה את הריאה וכנראה גם קרעה עורקים לפני שיצאה דרך עצם השכמה. "אני לא חושבת שזה משהו שעושים בטעות", הוסיפה.

פגיעת החנית היתה כמעט בוודאות קטלנית, אך הקורבן היה במצב גרוע עוד לפני כן. בדיקת שיניו גילתה שן חותכת תחתונה עם סדק אנכי, כך שרק מחציתה נותרה במקומה; השיניים הסמוכות התעוותו פנימה. "נדרשת מכה חזקה למדי בפנים כדי לשבור שן בצורה כזו ולסובב את האחרות", אמרה פומרוי.

כריס האנט, פרופסור אמריטוס מאוניברסיטת ג'ון מורס בליברפול, היה אחד ממחברי המחקר. לדבריו, הניאנדרטלים במערת שנידאר צדו בעיקר איילים וייתכן שהשתמשו לשם כך בחניתות עץ שדמו לכידונים מודרניים יותר.

מכיוון שחומר צמחי מתפרק במהירות, נותרו רק מעט חפצי עץ מהתקופה הפרה־היסטורית, אך ידוע כי הם שימשו ניאנדרטלים לציד יונקים גדולים, שהיו מקור מזון מרכזי עבורם. בגרמניה התגלו חניתות עץ מלפני כ־200 אלף שנים שנשמרו בקרקע רוויה במים. הממצא הקדום ביותר מסוג זה הוא קצה מחודד של חנית עץ מעוגלת שהתגלתה בבריטניה ב־1911. גיל החנית תוארך ליותר מ־400 אלף שנה.

בשבוע שעבר דיווחו חוקרים בספרד על מאות לוחות עץ חרוטים וממצאים נוספים המעידים על כך שהניאנדרטלים עסקו בעבודות עץ ויצרו מגשים, צלחות, חצובות, חניתות וכלים אחרים.

הארכאולוג גרהאם בארקר מאוניברסיטת קיימברידג', שותף לכתיבת המחקר ומי שמוביל את החפירות במערת שנידאר מאז 2015, אמר כי התרחיש הסביר ביותר שהוביל לפציעה הוא אלימות בין־אישית. להערכת החוקרים, מעשה האלימות התרחש ככל הנראה בין חברים בקבוצה ניאנדרטלית מסוימת או בין חברים בקבוצות יריבות. האפשרות של מתקפה מצד הומו־ספיינס או פציעה בשוגג היא פחות סבירה, לדבריהם.

הניאנדרטלים היו בעלי מבנה גוף חסון יותר מזה של הומו־ספיינס. הם חיו כציידים־לקטים ואכלסו את אירואסיה מהחוף האטלנטי ועד הרי אוראל מלפני כ-400 אלף שנה ועד לפני קצת יותר מ־40 אלף שנה. הם נעלמו לאחר התבססותו של הומו־ספיינס באזורים אלה. שני המינים התרבו אלו עם אלו ואוכלוסיות אנושיות מודרניות שאינן אפריקאיות נושאות עד היום שאריות DNA ניאנדרטלי.