אז איך ייתכן שמשקה שעשוי ממנה פחות מומלץ בעיניי ממשקה סויה? כדי להבין את ההבדל, כדאי קודם לבדוק מה באמת מכיל משקה שיבולת שועל.

משקה שיבולת שועל מיוצר בדרך כלל ממים ושיבולת שועל, בתהליך הכולל טחינה, פירוק חלק מהעמילנים וסינון. בחלק מהמוצרים מוסיפים גם שמן צמחי, מלח, ויטמינים ומינרלים.

התוצאה היא משקה בעל מרקם נעים, טעם מתקתק יחסית, שמתאים מאוד לקפה ולשימושים נוספים, אבל מבחינה תזונתית חשוב לדעת: משקה שיבולת שועל אינו שווה ערך לדייסת שיבולת שועל.

כאשר אוכלים שיבולת שועל כדגן, מקבלים את העמילנים, החלבונים, הסיבים התזונתיים ורכיבים נוספים שנמצאים בגרעין. במשקה, לעומת זאת, אנחנו מקבלים רק חלק מהרכיבים האלה, בהתאם לאופן הייצור ולכמות שיבולת השועל ששימשה להכנתו.

ההרכב משתנה מאוד בין המותגים. לדוגמה, במשקה שיבולת השועל הרגיל של אלפרו הנמכר בישראל, ב-100 מ"ל יש:

כלומר, בכוס של 250 מ"ל נקבל כ-110 קלוריות, 17 גרם פחמימות, אבל פחות מגרם אחד של חלבון. ההבדל הזה חשוב במיוחד לאנשים שמשתמשים בתחליף חלב בכמות גדולה לאורך היום, למשל בקפה, בשייקים או בדגני בוקר.

זו אחת הנקודות המעניינות במשקה שיבולת שועל. במהלך הייצור, לעיתים משתמשים באנזימים שמפרקים חלק מהעמילן שבשיבולת השועל לפחמימות קצרות יותר, ובהן סוכרים כמו מלטוז. לכן המשקה יכול להיות בעל טעם מתקתק ולהכיל כמה גרמים של סוכר, גם כאשר היצרן לא הוסיף לו סוכר לבן.

חשוב להבחין בין הכיתוב "ללא תוספת סוכר" לבין הכיתוב "ללא סוכר". הם אינם אותו הדבר. גם מבחינת השפעתו על הסוכר בדם, חשוב להסתכל על כמות הפחמימות הכוללת ולא רק על שורת הסוכרים. עבור אנשים עם סוכרת, למשל, ההבדל הזה עשוי להיות משמעותי.

שיבולת שועל מכילה סיב מסיס ששמו בטא-גלוקן, שנחקר רבות בהקשר של הפחתת רמות הכולסטרול בדם ושל תגובת הסוכר לאחר ארוחות.

אבל לא כל משקה שיבולת שועל מכיל כמות משמעותית של בטא-גלוקן, וגם כאשר רשום שהוא מכיל סיבים תזונתיים, לא בהכרח מדובר בכמות שמספקת את היתרונות שנמצאו במחקרים על שיבולת שועל.

בניגוד למשקאות שקדים, אורז או שיבולת שועל, הסויה היא המקור הצמחי היחיד (בצורת משקה) שמספק חלבון מלא.